בשמחת-תורה היה נוהג האדמו"ר ה'צמח-צדק' לרקוד בהקפות שעות ארוכות ללא הפוגה. צעירים בריאים לא היו מסוגלים להדביק את ריקודו, ואחדים מהם נפלו מרוב מאמץ. שנה אחת, בחיי חמיו, אדמו"ר ה'אמצעי', רקד זמן ממושך מאוד, כשהוא מכריז מפעם לפעם: "ריקדו, יהודים, ריקדו! שימחו בשמחת-התורה, ותזכו לבני חיי ומזוני רוויחי!".

זוגתו הרבנית חשש לבריאות בעלה ונכנסה אל הרבי, אביה, בטענה שבעלה מעייף את עצמו ואת החסידים בריקודיו.

השיב הרבי: "הניחי לו. אצלו מאיר עכשיו גילוי האור של שמחת-תורה, כפי שהאיר בבית- המקדש".