אף אחד איננו רשאי לעשות שינוי בעובדה שכל הארץ ניתנה לבני ישראל. אף יהודי לא יכול לתת חלקים מארץ ישראל לגויים, כי הארץ שייכת לכל בני ישראל, במשך כל הדורות [לרבות ליהודים הגרים בחוץ-לארץ].
ומחמת שאין הארץ ברשותו של איש, אף אחד לא יכול להתנהג כבעל הבית ולהחזיר אפילו שעל מארץ-ישראל לגויים. הנהגה כזו היא, כמובן לכל בר-דעת, היפך הצדק והיושר האנושיים.
בייחוד כשמדובר אודות חלקים בארץ ישראל שניתנו מהקב"ה לבני ישראל באופן של מתנה, ומתוך ניסים גלויים – הרי חס ושלום לבעוט במתנתו של הקב"ה ולמסור לבני עמים אחרים, חלקים מהארץ שניתנה לנו ע"י הקב"ה.
משל למה הדבר דומה? – לאדם שייתכן בהחלט שהוא בעל מעלות והוא מכריז על כוונותיו הטובות והמועילות, אך הוא מעוניין למכור נכסים השייכים למישהו אחר... הרי ברור שכל מעלותיו וכוונותיו הטובות לא יועילו כדי להעניק לו בעלות ורשות למכור נכסים שאינם שייכים לו.
על אחת כמה וכמה, כשהמודבר הוא לא על נכסים השייכים לאדם אחד, אלא על הארץ ששייכת למליוני יהודים ולא רק לבני הדור הזה, אלא ליהודים בכל הדורות, שברור ומובן שלא יתכן למסור חלקים מהארץ, כי הארץ איננה שייכת לאף אדם יחיד, גם בעל התפקיד הבכיר ביותר.
(מתוך הספר "שלמות הארץ", עמוד 37) |