גל הטרור הרצחני, ששב לרחובותינו אחרי מינוי של "ראש הממשלה" הפלסטיני (הראשון) אבו-מאזן, לא הפתיע. ברגע שראינו את הכותרות הגדולות על חידוש המגעים המדיניים עם הרשות הפלסטינית, ידענו שעלינו להיכנס לכוננות ספיגה. כבר עשור שנים אנו חיים עם הצמד-לא-חמד הזה. בכל פעם שמתנהלות שיחות מדיניות עם המחבלים, התוצאה היא, למרבה הכאב ודאבון-הלב, עוד פיגועים ועוד שפיכות-דמים.
ובאמת, מה הסיבה להתפרצותו המחודשת של הטרור, אחרי חודשים של שקט יחסי? יש מנסים לטעון כי ארגוני המחבלים מגבירים את הטרור כדי לפגוע ב'שלום'. אנשי הביטחון מגחכים למשמע הטיעון הזה, שאין לו שום אחיזה במציאות. גם כשאין 'שיחות שלום' עושים המרצחים ככל יכולתם כדי לפגוע ביהודים. בחודשים האחרונים היו בכל יום עשרות התרעות, שהדידו שינה מעיני כוחות הביטחון. ההבדל אינו במאמץ מצד המחבלים, אלא במידת הצלחתם. כשאין 'שיחות שלום', הצלחותיהם מועטות ואפסיות, ואילו משאך מתחילות השיחות, הם מצליחים לבצע את זממם.
'איתותים' משמים
אי-אפשר להסביר את מציאות חיינו במושגים רציונליים רגילים. אם בכל הדורות התקיים עם-ישראל קיום ניסי ועל-טבעי, הרי בדורנו הניסים נהפכים חלק מחיי היום-יום. אוזנינו כבר נעשו קהות למשמע דיווחים על ירי טילים ומרגמות מרצועת עזה לעבר ערים ויישובים יהודיים. אלפי פגיעות נרשמו, ובניסי-ניסים שיעור הנפגעים כמעט אפסי, בחסדי ה'. מטענים מתפוצצים ליד כוחות צה"ל, מחבלים-מתאבדים מנסים לפגע מדי יום ביומו, ורובם ככולם מסוכלים או מסתיימים בלא נפגעים.
עינינו הרואות את חומת ההגנה שהקב"ה מעמיד בינינו ובין מבקשי נפשנו. די לראות את עוצמת ההרס והפגיעות בנפש של פיגועי טרור במקומות אחרים בעולם, כדי להבין מאילו איומים מחרידים הקב"ה מציל אותנו בכל יום ויום. איש אינו משלה את עצמו לחשוב ש"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה", שכן הניסים והנפלאות גלויים לעין-כול.
חומת הגנה זו נסדקת רק כשאנו מתעקשים ללכת בדרכי עקלתון ולעשות משגים חמורים מאין-כמותם. כשאנו הולכים כפתאים אחר תעמולת ה'שלום' של אויבי ישראל, ששואפים בדרך זו להחליש את כוחנו ולפורר את החברה היהודית, אנו מקבלים מיד 'איתותים' משמים. פתאום נוצרים בקיעים במעטפת הניסים, והמרצחים מצליחים לבצע את זממם.
חז"ל כבר עמדו על דפוס זה במערכת היחסים שבין עם-ישראל לקב"ה: "משל לאדם שהרכיב את בנו על כתפו ויצא לדרך. היה הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו. וכן שנייה וכן שלישית. פגעו באדם אחד. אמר הבן: ראית את אבא? אמר אביו: אינך יודע היכן אני?! השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו".
"וישבתם לבטח"
איש מאיתנו אינו יודע את חשבונותיו של בורא עולם, אבל יודעים אנו שיש זיקה בין מעשינו ובין הברכה האלוקית. פרשת השבוע כולה מבוססת על עיקרון זה. הקב"ה אומר לנו: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו", הרי אז "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד". לעומת זאת, אם יסור עם-ישראל מהדרך הישרה, יבואו עליו, חלילה, כל האזהרות המנויות בפרשת ה'תוכחה'.
לפני שלושים ושש שנים החזיר לנו הקב"ה את ארצנו ונחלת אבותינו, ואנחנו, במקום להחזיק במתנה האלוקית, מנסים כל העת למוסרה לידי זרים. שוב ושוב אנו סופגים את המחיר הכבד ואת תוצאותיה של הרפתקנות זו. אולי הגיע הזמן לשמוע לקול ה', המבקש ומתחנן "אם בחוקותי תלכו" – "הלוואי בחוקותי תלכו". מובטח לנו שאז נראה גם את ההמשך – "וישבתם לבטח בארצכם".
(ש"ה 855) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:45
זריחה: 5:35
