מאמרים נוספים בנושא
	מה קרה לה, לאהבת ארץ-ישראל?
	"שטחים תמורת שלום" - שאלה מגמתית
	הטיעון הצודק והמוסרי כנגד טענת ה"כיבוש"
	התשובה שנתנה התורה לטענות הגויים
	מהו באמת העימות הישראלי-ערבי?
	האם מותר ליטול סיכונים ביטחוניים למען שלום?
	מוטב ללמוד בדרך הקלה; למה להיכוות
	הסמכות שנותנת ההלכה למומחי הביטחון
	שוב 'מגעים', שוב טרור
	למרות הדאגות אנחנו אופטימיים
	גם בעבר היו פיגועים אבל בעבר נלחמו בהם
	הנס הנמשך של קיומנו בארץ
	יש יעד, יש מטרה

"שאם יאמרו אומות-העולם לישראל - ליסטים אתם"

לפני כשלושת-אלפים ושבע-מאות שנה נערכה על אדמת הארץ הזאת ברית מיוחדת במינה - בין בורא העולם ובין היהודי הראשון, אברהם אבינו. באותה ברית, שעליה מספרת פרשת-השבוע, אמר הקב"ה לאברהם: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת". בנקודה זו נוצר הקשר בין עם-ישראל לארץ- ישראל, קשר שאפילו גלות בת אלפיים שנה לא יכלה לנתקו.

בעלותו של העם היהודי על ארץ-ישראל תקפה אלפי מונים יותר מבעלותו של כל עם על ארצו. העמים האחרים יושבים בארצותיהם מכוח הסכמה שרירותית כלשהי, או מכוח חזקה שקנו אבותיהם. אלה דברים שיכולים להשתנות, ואכן השתנו, כשם שגם העמים עצמם השתנו. אבל בעלותו של העם היהודי על ארץ-ישראל יונקת את כוחה מההבטחה האלוקית, והיא נצחית ובלתי-מעורערת. הקב"ה הוא הבעלים האמיתי של כל העולם, והוא היקנה את ארץ-ישראל לעם- ישראל כנחלת-עולם.

מה נשיב?

ייתכן מאוד שבקרוב יצטרכו נציגי העם היהודי לעמוד מול אומות-העולם, הטוענות: "ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים". יטענו כלפינו ש'כבשנו שטחים' מהערבים. אויבינו יטענו שאבותיהם ישבו על אדמות אלה מאות שנים, ופתאום באנו ממרחקים ו'כבשנו' את ארצם. מה נשיב על כך?

הבה נקווה שנציגינו לא יחזרו לדבר על "זכויות היסטוריות" - מושג מעורפל וחסר כל משמעות. האם יכולים האינדיאנים לתבוע את וושינגטון וניו-יורק, מכוח "הזכויות ההיסטוריות" של אבותיהם, שישבו ביבשת אמריקה לפני מאות שנים? הם לפחות ישבו שם מאז ומעולם, ואילו אנו השתלטנו בשעתו על ארץ מיושבת וגירשנו מכאן את שבעת עמי כנען. יאמרו אפוא הערבים: מה שעשיתם לעמי כנען, עשו לכם. באיזו זכות אתם תובעים מאיתנו את הארץ?

יש רק תשובה אחת שעליה אי-אפשר לערער - ההבטחה האלוקית. אם נציגינו יהיו נבונים דיים - ואולי נכון יותר: אמיצים, כדי שלא להיבהל מכמה צעקנים - הם יפתחו את ספר- הספרים, התנ"ך, ויקראו מתוכו את הפסוקים המתאימים. אולי זה לא כל-כך 'מודרני', אבל אלה לפחות דברי-אמת, והצד שכנגד לא יוכל גם הוא להתכחש להם. האנושות כולה מכירה את ה'בייבל', ועל התנ"ך מבוססים הנצרות והאיסלאם גם יחד.

רש"י היה יהודי פיקח. הוא חי בין גויים, הכיר את תרבותם ואת אורח מחשבתם. ואף-על- פי-כן בחר לפתוח את פירושו לתורה במאמרו של ר' יצחק: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם... הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו; ברצונו - נתנה להם, וברצונו - נטלה מהם ונתנה לנו". זו התשובה שהתורה מייעצת לנו להשיב לאומות-העולם!

לדבר אמת

מי שחושב שאלה דברים מיושנים, כדאי שיחזור חמש-עשרה שנה אחורה וייווכח כי סוג זה של טיעונים דווקא היה משכנע מאוד, אלא שלאסוננו, הצד שכנגד הוא שהשתמש בו. סאדאת, כאשר היה צריך לבסס את זכותו על סיני, לא דיבר על היסטוריה. הוא אמר משפט אחד: "כל אדמת מצרים קדושה היא ולא אוותר על סנטימטר ממנה". נו, תאמרו אתם, הטיעון היה משכנע או לא? עובדה, הוא קיבל הכול, עד הסנטימטר האחרון.

הגיע הזמן שנלמד לקח. די עם ההתבטלות, עם הנוסחאות המעורפלות, עם סיסמת- הכזב 'שטחים תמורת שלום', עם הפלפולים הלמדניים, אם הכוונה ל'שטחים' או ל'השטחים'. הגיע הזמן לדבר אמת. ננסה וניווכח!