כששואלים שאלות נכונות מקבלים תשובות נכונות
מכירים את הכלל: "שאלת חכם חצי תשובה". צורת הצגתה של שאלה מכתיבה במידה רבה את התשובה. לפעמים, כל החכמה היא לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולהיזהר מפני שאלות ממUקשות.
טלו למשל את השאלה המפורסמת: "שטחים תמורת שלום" - כן או לא. זו שאלה מכוונת ומגמתית, משום שהיא מציגה את המציאות כאילו עלינו לבחור בין 'שטחים' לבין 'שלום'. אילו היתה השאלה מנוסחת אחרת - "ביטחון תמורת הבטחות שלום" - היא היתה נשמעת לגמרי אחרת.
אחת ההצלחות של התקשורת הישראלית היא בהצגת השאלה, כאילו הבחירה היא בין 'שטחים' לבין 'שלום'. בכך מוצגים שוללי הנסיגה כמי שאינם שוחרי-שלום. השאלה האמיתית והעיקרית אינה 'שטחים' או 'שלום', אלא אם החזרת השטחים אמנם תביא שלום וביטחון, או שמא תגרום לשפיכות-דמים ולפגיעה בחיי יהודים!
בביטחון אין מוותרים
נודה, זו שאלה קשה. מצד אחד עומד הסיכוי שהוויתורים יביאו שלום עם אוייבינו וימנעו מלחמות בעתיד. מצד שני קיים החשש, שוויתורים אלו יעניקו לאוייב יתרונות אסטרטגיים ואף יהוו פיתוי לתקוף אותנו, כשאנו בעמדה נחותה. במקרה כזה תהיה נשקפת סכנה אמיתית לחיי רבבות ומאות אלפי יהודים. (אפילו אם נאמין לכוונות השלום של האוייב, וכי לא פרצו מלחמות בין מדינות שחיו בשלום?!).
איך מכריעים בשאלה קשה זו? - פונים אל ההלכה, שהיא מורת-דרכו של היהודי בכל תחומי חייו.
בהלכות שבת (סימן שכט) מתואר מצב שבו צרים גויים על עיירות ישראל, וההלכה מגדירה מהו פיקוח-נפש שמצדיק חילול-שבת. קובעת ההלכה, שכל עוד אין מדובר בערים בעלי ערך אסטרטגי, יש מקום לפשרות ולוויתורים. אם הגויים באו על עסקי ממון ולא על עסקי נפשות - מוטב להיענות לתביעותיהם ולהימנע ממלחמה. לעומת זאת, כשמדובר בעיר בעלת ערך בטחוני ("עיר הסמוכה לספר"), אין ליטול שום סיכון, וחובה לצאת מיד למלחמה אפילו אם ברור שהגויים מעוניינים רק ב"תבן וקש". וכל-כך למה? "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה להיכבש לפניהם".
לכאורה, למה לא נניח להם להיכנס ולקחת מעט "תבן וקש", ונמנע חילול-שבת ושפיכות- דמים? אלא כאן מציבה לפנינו ההלכה כלל יסודי בהלכות פיקוח-נפש: בביטחון אין נוטלים שום סיכון! הואיל וזו עיר בעלת ערך בטחוני, הרי עצם כניסת הגויים לתחומה מהווה כבר פיקוח-נפש, שבעבורו חובה לחלל את השבת ולצאת למלחמה מיידית!
כן, פיקוח-נפש
לפנינו אפוא הנחיה ברורה: כשאין מדובר בשטחי-ביטחון, יש מקום לדיונים ולהערכות על תוצאותיהם של ויתורים אלה או אחרים; אך כשמדובר בשטחים בעלי ערך בטחוני - אין מקום לשום ויתורים ויש לצאת למלחמה כדי למנוע אפילו כניסה רגעית של האוייב לתחומם.
נותר לנו לברר דבר אחד בלבד - אם שטחי יהודה ושומרון, רמת-הגולן וכו' הם בעלי ערך בטחוני. כל מומחי-הביטחון (יהודים ואף גויים) שנשאלו שאלה זו השיבו, שאלה שטחים בעלי חשיבות בטחונית מובהקת. מוסכם על הכול שהרבה יותר קשה להגן על הארץ בלי השטחים הללו (בכך מודים גם אנשי הצבא שתומכים בהחזרת השטחים משיקולים מדיניים). לכל הדעות מדובר כאן ב"עיר הסמוכה לספר", שבה אסור לעשות אפילו ויתור פעוט על "תבן וקש".
אינתיפאדת "אל-עקצה" שפתחו בה הפלסטינים בתחילת שנת תשס"א (אביב 2000), לאחר שקבלו לידיהם את כל השטחים המיושבים בידי ערבים ביהודה, שומרון וחבל עזה, ואף עמדו לקבל את ירושלים העתיקה, הוכיחה כי את ההטעיה בשאלה "שטחים תמורת שלום". התברר בעליל כי לא ניתנו שטחים תמורת "שלום", אלא בתמורה לשטחים קיבלנו אינתיפאדה עם מאות הרוגים ואלפי פצועים. ובכל עת שחוזרים לשולחן המשא-ומתן (כביכול) מתחדשים גלי הטרור בעצמה גדולה וחזקה מקודמתה.
הנה, כששואלים נכון את השאלות ונצמדים להלכה הפסוקה - "דבר ה' זו הלכה" - מקבלים תשובה ברורה ובהירה, כאילו נכתבה ממש למקרה שלנו! | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
