מאמרים נוספים בנושא
	בלי תוויות
	רוב העם דבק במסורת
	תופעת ה'מסורתיים'
	בלי מצוות שבין אדם לחברו אי-אפשר להיות דתי
	האמנם "מלחמת תרבות"?
	למה יש אצלנו שנאת-דת
	התעוררות דתית ועויינות דתית
	קירוב הלבבות ופירוק המתחים

יש תרבות פנאי ובילוי ויש תרבות יהודית אמיתית

לאחרונה נשמע מפעם לפעם הביטוי 'מלחמת תרבות'. המתיחות על רקע דתי מתוארת כמלחמה בין שתי תרבויות - תרבות דתית מול תרבות חילונית. העמדה זו של הדברים יוצרת רושם שזו מלחמה בין שווים - כביכול מדובר בשני צדדים לגיטימיים. אך האמת שונה לגמרי.

יש קושי מסויים לומר אמת זו בגלוי. עלול לנדוף ממנה ריח של התנשאות וביטול הזולת. אבל גם אם האמת כואבת וצורבת, אין היא חדלה מלהיות אמת. הנביא ירמיה ביטא אמת זו בפסוק קצר: "אותי עזבו, מקור מים חיים, לחצוב להם בארות, בארות נשברים אשר לא יכילו המים". לא שתי תרבויות לפנינו, אלא "מקור מים חיים" מול "בארות נשברים".

השוואה חצופה

עם כל הרצון שלא לפגוע ושלא לבטל את הזולת, אי-אפשר להחריש על החוצפה להעמיד כמה סופרים ומשוררים מהעת החדשה בשורה אחת עם הנביאים, חכמי התלמוד, גדולי המוסר והחסידות. לא תביעה לשוויון כאן, אלא גסות-רוח ועדות לשפל רוחני.

מה שמכונה בעולם של ימינו 'תרבות', אינו אלא סוג מסויים של בידור ובילוי. מין שעשוע, שמטרתו לפרוק מתחים ולגרום הנאה מסויימת. יש 'תרבות מזון', יש 'תרבות פנאי', ויש 'תרבות' בצורת מוסיקה וספרות. בדרך כלל גם אין בדברים הללו מסר ערכי, ומחברי היצירות אף טוענים שאין צורך לחפש ביצירותיהם מסרים כלשהם, אלא אמנות ויצירה בלבד.

לעומת זאת, התרבות היהודית היא אמונה, דרך-חיים, השקפת-עולם ומערכת ערכים. כל-כולה ההפך מבידור ומבילוי. התרבות היהודית היא תביעה אחת מתמשכת מהאדם. התפילה היא מאמץ נפשי, לימוד התורה הוא מאמץ שכלי, ערכי היהדות מחייבים מאמץ של התגברות על יצרים ועל נטיות טבעיות.

אם אנו מבקשים המחשה בולטת להבדל המהותי בין שתי ה'תרבויות', נמצא אותה בעמדה המובעת על-ידי כוהני התרבות של ימינו, שלפיה יש להפריד בין היוצר לבין יצירתו. לכן אין מניעה לנגן יצירות מוסיקליות של גוי אנטישמי, ואין לפסול ספרות של אנשים מושחתים. כביכול היצירה עומדת במנותק מהיוצר. במושגי היהדות אין דבר מקומם יותר מזה. גדולתה של יצירה תורנית נובעת מגדולתו האישית, הערכית והמוסרית, של אותו גדול בישראל שיצר אותה. ככל שהוא מגלם יותר בדמותו את ערכי התורה והקדושה, כן תגדל דבקותם של יהודים בתורתו ובמשנתו.

חתירה לאמת

התרבות האמיתית של עם-ישראל אינה נמצאת במוזיאונים ובהיכלי-שן למיניהם. היא נמצאת בכל בית-כנסת שכונתי, שבו מתכנסים יהודים בין מנחה לערבית לשיעור בתורה. אותם יהודים, שאחרי יום עבודה יושבים ולומדים דף גמרא, הלכות ב'שולחן ערוך', או מדרשי חז"ל ופרק 'תניא' - הם המשמרים את התרבות המקורית והאמיתית של העם היהודי.

יהודים אלה אינם מחפשים בילוי ובידור. הם מחפשים אמת. וזוהי מהות היהדות - החתירה לאמת. יושבים היהודים סביב השולחן ומנסים לחדור לעומק משמעותן של המלים הקדושות והעתיקות. ובאותה שעה קורנות פניהם באור רוחני טהור ואמיתי. נפשם מתחברת למקור המים החיים, והם שואבים שפע של כוחות רוחניים.

זה הזמן לקבוע עוד שיעורי תורה, להגביר את תכיפות ההשתתפות בהם, ולשאוב כוחות. ואל תשכחו, זוהי התרבות היהודית, ואין בלתה.