מאמרים נוספים בנושא
	משמעותה של זכות הבחירה
	לא מספיק להיות "יהודי בלב"
	איכות החיים היהודית
	אז מה עושים בשבת?
	תשובה עושים באהבה
	לבקש ולקבל שנה טובה

לא צריך להעמיס יותר מדי על הלב...

למה יש בימינו כל-כך הרבה התקפי-לב אצל יהודים? הסביר זאת פעם מישהו כך: בעבר, היו היהודים - יהודים בכל רמ"ח איבריהם. על היד היו מניחים תפילין, ברגליים הולכים לבית-הכנסת, בפה מתפללים או לומדים תורה, לתוך הקיבה מכניסים רק מזון כשר וכך כיוצא-בזה. כתוצאה מכך התחלקה היהדות על-פני הגוף כולו. אבל בימינו אומרים רבים: 'אני יהודי בלב'. הם מעמיסים אפוא את כל היהדות הגדולה שלנו על איבר אחד ויחיד - על הלב. אז מה הפלא שהלב אינו עומד בעומס ונוצר התקף-לב?!...

מעבר לבדיחה, יש כאן נקודה אמיתית מאוד. הפתגם 'אני יהודי בלב' או 'העיקר זה הלב' מטעה הרבה יהודים טובים ומונע מהם לממש את יהדותם בחיי המעשה. אנו פוגשים לעיתים תכופות ביותר אנשים שהם מאמינים גדולים בליבם - מאמינים באלוקים, מאמינים בהשגחה- פרטית, מאמינים בתורה, מאמינים בכול - אך כששואלים אותם, למה אין הם מנסים לקיים את מה שמוטל על יהודי לקיים, הם מניחים יד על הלב ואומרים: "מה זה משנה, העיקר הוא הלב".

צריך גם גוף

לב-יהודי הוא דבר גדול ביותר; אין ספק. החסידות מרבה להדגיש את ערכה של האמונה ושל הלב היהודי החם. אין-ספור סיפורים מוכרים לנו על מעלתם של אנשים פשוטים שעובדים את ה' בתמימות, בלב חם וטהור. על כך אין שום ויכוח.

אבל כמו בבריאות-הגוף - אי-אפשר לחיות רק מלב בריא; צריכים שהגוף כולו יהיה בריא וחזק. כך גם בחיי-היהדות, אי-אפשר להסתפק בכך שיש לנו 'לב-יהודי', אלא יש להחדיר את היהדות לתוך כל פרט של החיים ולתוך כל איברי הגוף - שהגוף כולו יהיה יהודי ושהחיים בכללותם יהיו חיים יהודיים.

כשאוהבים - עושים

כל חשיבותו של הרגש הוא בכך, שהוא מוביל לעשייה חיובית. נתאר לעצמנו בן אומר לאביו: "אבא, אני מאוד אוהב אותך, אבל אני אוהב אותך בלב; אל תבקש ממני לעשות משהו בשבילך"... זה מגוחך, שכן איזה ערך יש לאהבה שאינה גורמת לאוהב לעשות משהו למען אהובו?!

כך גם בחיים היהודיים - אם אנו אכן מאמינים, ואם אמנם יש בקירבנו לב-יהודי חם, שומה עלינו לתת להם ביטוי מעשי. אם אנחנו אוהבים את הקב"ה, הבה נעשה את מה שהוא מבקש מאיתנו. אם אנו חשים שאנו יהודים, הבה גם נחיה כיהודים.

דת מעשית

אחד הדברים המאפיינים את היהדות הוא היותה דת מעשית בעיקרה. "המעשה הוא העיקר", אמרו חז"ל. הרגש והכוונה, למרות חשיבותם הנפלאה, עומדים בדרגת-חשיבות משנית אחרי עצם הקיום המעשי. לכן אמרו חז"ל שעל האדם ללמוד תורה ולקיים מצוות אפילו "שלא לשמה", כי העשייה היא החשובה מכל.

בדורות האחרונים ראינו במו-עינינו עד כמה הדברים נכונים גם במציאות. נעשו נסיונות רבים 'לוותר' על החלק המעשי של היהדות ולהסתפק בחלק הרעיוני והריגשי שלה. התוצאה היתה, שאחרי זמן-מה, ולכל היותר אחרי דור-שניים, לא נותר דבר גם מהאמונה ומה'לב' היהודי, והם התנדפו ונגוזו. ולעומת זאת, אלה שדבקו ביהדות המעשית, הרי הם וצאצאיהם נשארו (ברובם) יהודים חמים ומאמינים גם בנפשם.

אם אנו רוצים לשמר את יהדותנו ולהעניק שורשים יהודיים אמיתיים לילדינו, אל נא נסתפק ב'לב יהודי'. נחפש דרך לחיות חיי-יהדות מעשיים כמידת יכולתנו, נתקדם מעט מעט, מן הקל אל הכבד, ונזכה להיות יהודים שלמים בכל רמ"ח האיברים ושס"ה הגידים.