מאמרים נוספים בנושא זה
	רוח חדשה הקימה לתחיה יהדות דועכת
	הבעש"ט – מייסד החסידות, ו'הצדיקים הנסתרים'
	אמונה פשוטה בישועת ה'
	החסידות – מה היא?
	מיהו חסיד?
	דימוי שגוי
	ח"י באלול - יום של חיים

תשובות רבות ניתנו לשאלה מיהו חסיד. הגמרא מכנה 'חסיד' מי שמוכן לסבול כדי שלא ייגרם סבל לזולת. הדבר נאמר בעניין נטילת ציפורניים, שאם אישה הרה עוברת מעל ציפורניים מושלכות, היא עלולה להפיל את ולדה. על כך אומרת הגמרא: "רשע - זורקן, צדיק - קוברן, חסיד - שורפן". מדוע הוא חסיד? משום ששריפת דבר שהיה חלק מגוף האדם עלולה לגרום נזק, והחסיד מוכן לסבול ובלבד שלא ייפגע הזולת.

אדמו"רי החסידות וגדולי החסידים נתנו הגדרות משלהם למהותו של חסיד, איש-איש על-פי מה שנראה בעיניו בעיקר מהותה של החסידות. זקני החסידים נהגו לספר מה ששמעו בילדותם מזקני החסידים הראשונים, תלמידי רבנו הזקן: "עיקר מהותו של חסיד היא - התקשרות. התקשרות והתמסרות בכל מהות כוחות נפשו אל הרבי" (ספר המאמרים תש"ט עמ' 170).

אין חסיד זקן

עוד אמרו החסידים הראשונים: "מיהו חסיד? מי שהוא בעל-בית על עצמו" (ספר השיחות תרצ"ז עמ' 240). הרבי הרש"ב אמר: "חסיד יוצר סביבו סביבה. אם אין סביבה סביבו - עליו לבדוק היטב את עצמו, את מצבו האישי. עובדה זו כשלעצמה - שאינו יוצר סביבה - צריכה לשבור אותו, ועליו לשאול את עצמו: מה אני עושה בעולם?" ('היום יום' ל' באדר ראשון).

עוד אמר הרבי הרש"ב: "חסיד מבוגר צריך למסור עצמו להדרכת האברכים, וככל שמדריכים את הזולת, כך צריך האדם להדריך את עצמו בכפליים" (ספר השיחות תש"ה עמ' 18). עם זאת, אצל חסידים לא התבטאו במונח 'חסיד זקן', אלא אמרו 'חסיד מבוגר' ('א עלטערער חסיד'). ופעם אמרו לפני הרבי הריי"צ, שמזכירו הנאמן, החסיד ר' יחזקאל פייגין, התבטא: "חסיד אינו מזדקן לעולם", והרבי נהנה מאוד מאמרה זו.

הרבי הריי"צ אומר באחת משיחותיו (ספר השיחות תש"ד עמ' 102): "חסיד אינו רודף ואינו נרדף. אין הוא רודף אחרי עניינים גשמיים ואין הוא נרדף מהיצר הרע". בדומה לזה הוא כותב באחת מאיגרותיו (אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך יג עמ' תלג): "חסיד לועג ליצר הרע. כל העבודה היא עם הנפש הבהמית, לא עם יצר הרע".

עוד הוא אומר, כי מהותו של חסיד היא שמחה ואהבת הזולת. וכך הוא כותב (אגרות-קדש אדמו"ר הריי"צ כרך ה עמ' רמו): "אצל חסידים מעולם לא חסרו שמחה וידידות. שני דברים אלו הם תכונות חסידיות, ולעולם ישנם במהותם ובמציאותם, אלא שלפעמים הם מתעלמים וצריכים לגלותם".

לא משחק

החסידות תובעת מחסיד להרגיש, לא רק לשמוע - להרגיש אלוקות, להרגיש תורה, להרגיש את הזולת (ליקוטי דיבורים חלק א עמ' מו). עוד נאמר שרבנו הזקן השריש בחסידים שיהיה להם חוש בנעימות ובמתיקות של יהודי, וממילא יהיו כלים להרגיש את נועם ה' (ספר המאמרים תש"י עמ' 192).

אדמו"ר הריי"צ מזהיר במילים חריפות מפני התנהגות דוקרנית כלפי הזולת: "חסיד שאינו זהיר ב'נטילת ציפורניים' - פגיעתו רעה, ומחלל הוא את הקודש בשאט-נפש, באמרו אשר מדרכי החסידות הוא 'לנקר את העיניים' ולפתוח פה בקריאת שמות מאוסים. אין זאת אלא חומר גופו, הבלתי-מזוכך, המעלה צחנה בדברים כאלו (אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ד, עמ' יד).

ומספרים שאדמו"ר הרש"ב ואחיו, ר' זלמן-אהרן, נהגו לשחק בילדותם במשחק 'רבי וחסיד'. פעם, בשעת המשחק, אמר הרבי הרש"ב: "להיות חסיד זה לא משחק, ומשחק - איננו חסיד"...