דעותיו של הרבי היו משוחררות מכל קיבוע פסיכולוגי או נטיית לב, והוא קבע אותן מתוך ראיה נכונה של העניין כשלעצמו. הדבר בא לידי ביטוי למשל ביחסו של הרבי לחובתה של האשה הנשואה לכסות את ראשה. בעוד חוגים הנחשבים לחרדיים- מחמירים התנגדו לחבישת פאה-נוכרית משום שמראיה קרוב לשל שיער טבעי, תמך הרבי בחבישת פאה-הנוכרית נאה, דווקא משום היותה אטרקטיבית יותר ומשום שקל יותר לשכנע אשה צעירה לחובשה. לעומת זאת שלל נחרצות כל סוג אחר של כיסוי- ראש והנימוק: "אשה שתחבוש מטפחת לראשה עלולה להסירה במקרים מסויימים מתוך אי-נעימות. לעומתה אשה החובשת פיאה-נוכרית, גם אם יכנס הנשיא אייזנאוהר בכבודו ובעצמו, לא תסירנה"...