יהודי ואינו יהודי
שאלה: האם אפשרי לשאינם יהודים להשיג ולעלות לדרגות נעלות.
תשובה: ידוע הפסק דין ברמב"ם (הלכות מלכים פ"ח הי"א) אשר חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא.
שאלה: הנני מתקשה לקבל את העובדה שלאינו יהודי אין כל אותן האפשרויות שישנן ליהודי.
תשובה: אין אתנו יודע דרכי הבורא וטעמיו ומעשיו באופן מסוים. ועל דרך האברים השונים בעולם הקטן, הוא האדם. הרי אי אפשר שהרגל תגיע להבנת השכל שישנה במוח, ואי אפשר להמוח שיהיה בו ההרגש שישנו בלב. במלים אחרות: כל אבר בעולם קטן יש לו תפקיד מיוחד, ובזה - אברים זכים יותר ואברים חומריים יותר, וענינו של כל אחד למלאות תפקידו הוא, ולא התפקיד של האבר השני, וכשממלא תפקידו הוא, הרי זוהי השלמות ותכלית שלו.
ועל דרך האמור, הוא בהנוגע לעולם גדול, שגם אנחנו חלק ממנו, שהדומם יש לו תפקידו הוא וכו', עד למין המדבר, שכל סוג ממנו יש לו תפקידו. וכביאור הזהר (ח"ג רכא, ב) שישראל באומות הם כלב בגוף, הרי אי אפשר ליד ולרגל להגיע לאותו ההרגש שבלב, שהיד ענינה לכתוב ולהניע, והרגל להלוך וכו'. וכמו שאין מקשה למה זה אי אפשר לרגל להיות כותבת, ואפילו הלב אי אפשר לו להשיג השגת והבנת השכל, על דרך זה אין מקום לקושיתו האמורה.
שאלה: מי טוב יותר - חסידי אומות העולם או פושעי ישראל.
תשובה: המענה תלוי בכוונתו, האם במובן הנמצא בהם בכח או מה שישנו בפועל, ובדוגמת לב ומוח, שאינם ממלאים תפקידם; במלות רגילות, לב ומוח חולה ר"ל, ורגל בריאה למי מעלה על חברו.
(ממכתב אב תשי"ט - לקו"ש ו עמ' 316)
נישואי תערובת
נבהלתי לשמוע שהנכד שלך ... חי עם אינו יהודיה,
ומהנכון היה, שמיד עם קבלת מכתב זה תפגש אתו בהזדמנות הראשונה, ותאמר לו, שעל ידי כך הוא מביא אסון על עצמו ועל הלא יהודיה, אסון – בגשמיות כפשוטה...
וכדי להציל את עצמו ואותה, עליהם להיפרד במהירות האפשרית, וזה נוגע לשניהם בגוף ובנפש.
(ממכתב טבת תשי"ב - אג"ק ה עמ' קיג. תרגום מאידיש)
* * *
הצטערתי רבות לקרוא על אודות בתך תחיה.
לדעתי, היית צריך לקחת מיד מכירים של בתך, והם יתחילו מיד להשפיע עליה, להפסיק להיפגש עם האינו יהודי...
והעיקר - עליך להתקשר מיד עם סוכנות שידוכים, ולספר להם על אודות המעלות של בתך, והם ימצאו עבורה שידוך מתאים, כמובן שידוך שימצא חן גם בעיניה...
כן מובן מאליו, שאין בתך צריכה לדעת שהתקשרת עם סוכנות שידוכים, והם מצדם אינם צריכים לספר לה על אודות הפניה שלך.
ואין מה לפחד משידוך באמצעות סוכנות שידוכים, שכן חלק גדול של הנוער מתחתנים דרך סוכנות כזו, אלא שאין הם מספרים על כך ואומרים גם להוריהם שנפגשו באקראי...
אולי אינו כדאי להכנס לטענות ומענות עם בתך, היות והיחסים ביניכם מתוחים... אף שמאידך היא צריכה לראות שאין אתה נותן לדבר לעבור בקלות, והיא צריכה לדעת בבירור את דעתך בנידון, אבל לא על ידי כניסה למחלוקת.
יש לבדוק את מזוזות הבית בכלל ובחדר בתך בפרט, וזוגתך תתרום לפני הדלקת נרות שבת קודש ויום טוב לצדקת רבי מאיר בעל הנס... ועליך להוסיף על שיעור תהילים היומי שני מזמורים, עד שהקב"ה יזמין שידוך מתאים לבתך.
(ממכתב אב תשי"ב - אג"ק ו עמ' רסה. תרגום מאידיש)
* * *
נישואי תערובות - זהו
א. אסון בפועל - לשניהם. ובאם יש איזה יחס הגון מזו לזה (ולא רק חש זמני - שבוודאי יחלוף) לא ימשיך את השני לחיי אסון תמיד כל הימים (אפילו באם השני רוצה לאבד עצמו לדעת).
ב. סיוע ישיר למטרת היטלר ימ"ש לחסל את עם בני ישראל (אלא שנעשה ב"כפיפות משי").
על פי הנ"ל מובנת דעתי - שעליהם (בתור הורים ובתור בני ישראל בכלל) לעשות כל התלוי בהם שלא להניח בתם תחיה להרוס, רחמנא לצלן את חייה, ולהזיק את כל עם בני ישראל גם כן.
אולי כדאי שתסע לארצנו הקדושה ת"ו.
(ממכתב שנת תשל"ה - לקו"ש כד עמ' 376)
ציטוט מקורות לא-יהודיים
בני ישראל היו תמיד המעט מכל העמים. ככול מיעוט הנתון ללחץ סביבתי, עליו לעשות מאמץ מיוחד כדי לשמור על זהותו. מה גם במדינה שבה שורר החופש בכל פרט, היות שכוחות ההתבוללות חזקים ביותר... מובן איפוא, שאפילו מבחינת רצון-ההישרדות, יש לעשות ככל האפשר כדי לבטל כוחות אלו ולהבטיח שהמיעוט לא יובלע ברוב. אחת הדרכים לכך היא - להדגיש את התכונות הטובות של המיעוט, תוך כדי אי-הגזמת התכונות הטובות שישנן לרוב ולמיעוט גם יחד, ובמיוחד כשאין כל צורך בכך.
לדאבוני, כשהנני מסתכל על הגישה והמדיניות של הרבנים, המנהיגים הרוחניים, הנני בא לידי מסקנה שחלקם טועים ומאמינים שכדי להרשים את קהל שומעיהם (או קוראיהם) עליהם להראות את בקיאותם בספרות ובתרבות הלא-יהודית, תוך כדי תמיכת יסודותיהם בציטוטים ממקורות לא יהודיים שהם מעדיפים על פני מקורות יהודיים.
אף כשעורכים אירוע ציבורי לטובת מוסד יהודי, כאשר ההדגשה צריכה להיות על טהרתה של המסורת היהודית, משתדלים להזמין איזה נכרי נכבד כאורח הכבוד או נואם אורח. וכאשר שואלים על זה - המענה היא שנוהג זה תורם למערכת היחסים ההדדי, והוא בהתאם לדבריו של הנביא ירמיה: "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה".
לאור האמור, בטוחני שלא תפגע אם אומר שהתאכזבתי לראות בתדפיס של הנאום שלך כל כך הרבה ציטוטים ממקורות שאינם המקורות הקדושים שלנו. ברור שיש לקבל את האמת ממי שאומרו, אבל... המנהיגים הרוחניים שלנו חייבים להדגיש את הערכים הנעלים המצויים במקורות שלנו, הגדולים והקדושים.
(ממכתב הרבי - נדפס ברעיון השבוע ו עמ' 104. תרגום מאנגלית)
דו-שיח בין-דתי
כל מי שמתמצא, ולו במעט, בתולדות עמנו, יודע באיזה אי רצון התייחסו יהודים בכל התקופות, לניהול ויכוחים דתיים עם לא יהודים... מצד אחד אין היהדות רואה זאת כשליחות להכניס גויים לחיקה, ומצד שני לא מעוניינים היהודים לחשוף עצמם לקנאות המיסיונרית של דתות אחרות...
המושג "אחוות עמים" הינו חיובי כל זמן שהוא מוגבל במסגרת של סחר, מפעלים פילנתרופיים ושאר נושאים אזרחיים וכלכליים של החברה... ואילו הדרישה במסגרת זו ממאמיני דת אחת להסביר את אמונתם והתנהגותם הדתית לבני דת אחרת, ולחשוף את עצמם להסברים כאלה, מצביעה על הבנה מוטעית של מושג ה"אחווה".
לדאבוננו גרמו פעילויות בין-דתיות אלו, במקרה הטוב ביותר, להחרפת המבוכה; ובמקרה הגרוע נוצלו בידי קנאים מיסיונרים מאותן דתות, הרואות "שליחות" בהפצת אמונתן בין בני דתות אחרות.
קיימת עליה תלולה במספר נשואי התערובת... אחד הגורמים החשובים לכך, היא התנועה הבין דתית או ה"דיאלוג"... אשר במסגרתו, אנשי כמורה של דת אחת מוזמנים להטיף מעל במות של דתות אחרות. לא קשה לראות איזו השפעה הרסנית יש לתופעה זו על צעירים ואף על הוריהם, שנאמנותם לאמונתם הם מתקרבת לאפס.
*
מצב עניינים זה מהווה הצדקה מספקת (אם אמנם זקוקים אנו להצדקה) לאיסור שמטילה התורה על לימוד אמונות אחרות. רק במקרים יוצאים מן הכלל מתירה התורה ללמוד דתות אחרות, ואף זאת רק ליחידי סגולה. נסיוננו המר הבהיר את מידת הנזק של קיום "דיאלוגים" מעין אלו. לכן אף אותם יהודים אשר התורה עדיין אינה עמוד האור בחייהם, אך מבקשים הם לשמור על זהותם היהודית, ובמיוחד על הזהות היהודית של בניהם - אף הם חייבים לראות בברור את סכנת נשואי התערובת וההתבוללות המוחלטת, ח"ו, האורבים מאחורי ה"דיאלוגים" האמורים...
ברור שיש לנו התחייבויות לחברה. אנו חייבים לתרום את חלקנו לטובת הכלל, לעזור להרמת והחזקת אמות המידה של המוסר והאתיקה, ולעודד את אלו שאינם יהודים לשמור ולקיים את שבע מצוות בני נח על כל הסתעפויותיהם. אולם לשם כך אין כל צורך לקיים דו-שיח דתי עמהם...
*
יתר על כן, ברצוני להדגיש את הנקודות הבאות:
א. התוצאה המוכרת של רוב הפולמוסים... אינה התקרבות של מח ולב בין המתווכחים, אלא להיפך, מעוררים הם יריבות ורצון לנצח בכל מחיר. כך הדבר בויכוחים שלא בעניני דת, ובודאי שכן הוא בוויכוחי אמונה, הנוגעים בעצם נפשו של אדם... מכאן שאם מטרת הדו-שיח היא להביא להתקרבות, הרי שגורלו נחרץ מלכתחילה, ולעתים אף יביא לתוצאה הפוכה.
ב. כאשר צד אחד לדו-שיח מעונין בפעילות מיסיונרית, מה שאין כן הצד השני, הרי ברור שהצד הראשון ישתמש ב"דיאלוג" למטרתו, ועד מהרה יהפך ה"דיאלוג" ל"מונולוג" (= שיחת יחיד).
ג. אין אנו יכולים להרשות לעצמנו בזבוז מאמץ רוחני, כפי שויכוחים אלו מחייבים... על כל אדם בעל מחשבה ישרה, מוטלת החובה להקדיש את כוחו ומרצו לתועלת קהילתו.
הנסיון הוכיח, שפולמוסים בין-דתות מסוג זה... אף אם היתה בכך תועלת, היתה זו תועלת מבוטלת. אך מאידך ברור שהמרץ הרב שהושקע בהם, היה כולו על חשבון הצורך הדחוף בחיזוק האמונה וחיי היהדות בעם ישראל... הגיע הזמן שבמקום ויכוחים בין-דתיים, נתרכז בחיזוק האמונה בתוך בני עמנו...
(ממכתב הרבי - נדפס ברעיון השבוע ב עמ' 87. תרגום מאנגלית)
* * *
לאחרונה התחילו רבנים מסויימים להשתתף בדו-שיח בעניני דת, הנקרא בלשון המדינה Inter-Faith Dialogue.
הרב נהנה מכך שהכומר מזמינו ומוכן לשמוע את חוות דעתו לגבי תורה ויהדות, הוא מאושר מכך שהכומר מרשה לו להצטלם כשידו על גבו (של הכומר), ואושרו ניכר בחיוך שלו (בתמונה רואים שרק הרב מחייך, לא הכומר)...
ולאחר מכן, כשמגיע הביתה, ומעלעל בדברי ימי ישראל, הוא נוכח לדעת שהסבא של הכומר גרם לרציחתו של הסבא שלו...!
ועל מי מהשניים ניכר בכלל, בהופעתו החיצונית, שהוא מנהיג רוחני? לדאבוננו - רק על הכומר, ואילו הרב היהודי נראה ככל האדם...
ואכן, ככל שמתמעטת הגדלות בתורה וביראת שמים, כך מתרבה ההשתתפות ב"דיאלוגים" אלו. הרי זו חוצפה שאין כמותה - אדם שהקדיש כל כך מעט שנים ללימוד התורה מתיימר לייצג אותה לעיני העמים...
(משיחת פורים תשכ"ז - על פי רשימת השומעים בלבד)
סימן חולשה - האומנם?
התורה אוסרת לימוד דתות אחרות וקיום ויכוחים בין-דתיים. האם אין כאן סימן של חולשה?
אם חולשה יש כאן - הרי, אדרבה, חולשת הטבע האנושי היא. רבים הם כאלה שלא יעמדו בפיתוי, מול הסיכוי של חיים קלים יותר, חופשיים מהגבלות רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, יותר חופש ואפשרויות בסיפוק התאוות. וביחוד שהשכל האנושי הוא לעתים כה לא עקבי, עד שאדם מסוגל להתעלם מהאמת הברורה והגלויה ביותר, כאשר היא חוסמת את הדרך למילוי רצונותיו.
נוסף לכך, הניצחון בכל ויכוח אינו בהכרח נחלתו של זה המציג את האמת, כי אם של זה המוכשר יותר באמנות הדיאלקטיקה (תורת הויכוח) ותורת הנאום. על ידי רטוריקה מוצלחת וכושר התבטאות, אפשר להצליח לשכנע אדם בדברים אבסורדיים, בבחינת "האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חשך לאור ואור לחשך" (ישעיה ה, כ).
(ממכתב הרבי - נדפס ברעיון השבוע ב עמ' 87. תרגום מאנגלית)
הופעה משותפת לרב ולכומר
שאלה: לרגל שבוע של אחוה שנערך בעירנו, הזמינו אותי, בתור רב הקהילה, להשתתף בזה על ידי נאום ביחד עם להבדיל כומר. יש לציין גם, שהכינוס נערך בחדר השייך לבנין תפלתם.
תשובה: דבר זה אסור, הן מצד הדין ועוד יותר על זה מפני מראית העין, כי הרואה לא יבחן כלל בזה, ודי בשבילו מה שיראה ח"ו שרב חרדי והכומר מתרועעים בידידות...
אחד מהדברים אשר מדינות אלו מתפארים בזה, הוא ענין החופש והחירות... במילא מובן אשר אין לעשות כל דבר אשר יביא לטעות או לכפיה, ובפרט בעניני דת...
בני ישראל הם המעט מכל העמים... ולמרות כל זה הנה במשך כל זמן הגלות לא וויתרו אף כקוצו של יו"ד במה שנוגע לאמונתם ואפילו עד כדי למסירת נפש. בעניני אמונה, קשה להבדיל בין דבר קל לדבר חמור, כי אפילו דבר קל יכול להביא ח"ו לידי כפירה... דוגמא לדבר, אשר נקב גדול ביותר ברגלה של בהמה ואפילו ניטלה הרגל אף על פי כן הבהמה כשרה, ונקב כחודו של מחט בקרום של מוח מטריף את כל הבהמה...
במילא מובן אשר בכל ענינים של אמונה צריך להזהר ביותר ויותר ולא לתת מקום לטעות להמון עם, אפילו לנשים וקטנים. ואלו האחרונים בראותם רב חרדי נואם אחרי כומר של דת הנוצרים להבדיל, הנה ילמדו בזה שיש צד השוה בין הדתות, שלדת אחת יש דין קדימה על הדת השניה וכו'. ובפרט אם דבר זה מקומו הוא בבנין הדת שלה השלטה הכח הגשמי במדינה שלה. ואם אפילו יגרום זה לטעות רק אצל אחד מהרואים, אפילו אצל קטן, הרי גם כן כדאי בשביל זה לבטל את כל הענין...
ואין לראות בזה מעין פגיעה בכבודו של הכומר... שדוקא זהו במה שהם מתפארים, שבמדינות אלו יש לכל אחד הרשות להתנהג לפי אמונתו ודעתו.
(ממכתב שבט תשי"ב - אג"ק ה עמ' ריג)
מיסיונרים
אין כדאי להכנס עמהם בוויכוחים על פי שכל, אלא שצריך לחפש דרכים המתאימים לגלות את קלונם בפרסום רב, היינו שמרמים הם את הבריות, אינם מגלים את עצמם שהם מסיתים ומדיחים, וכן שעושים את זה בעד קבלת פרס...
קרה לפעמים שכאשר רימו הנ"ל את הבריות שאלו על דבר זה באופן רשמי אצל הכמרים, ומוכרחים היו לפרסם דעתם בקהל, שאין הם - הכמרים - מסכימים מצדם לדרכי השקר והרמיה שאחזו בהם המיסיונרים, אלא שצריך לברר מקודם במה הוא ענין הרמיה שלהם, וכמעט תמיד יש איזה פרט שמרמים הם בדברי שקר וכיוצא בזה.
(ממכתב סיון תשי"ב - אג"ק ו עמ' קלה)
מסית ומדיח
במה שממשיך כבודו... שיש להכיר תודה לכל מי שלמדו ממנו יותר מאות אחת ואף יותר מדבור אחד כו' ואין לקפח שכר כל בריה -
הנה הוראת תורתנו תורת חיים בזה היא שישנו יוצא אחד מכלל האמור, והוא: בנוגע לשטח האמונה והיפך האמונה, הסתה לדת אחרת.
ועד כמה נפלאים דברי המורה הגדול, הוא הרמב"ם, בסוף ספרו משנה תורה (הלכות מלכים סוף פרק יא) בנוגע לישו ומוחמד, ש"אינן אלא ליישר דרך המלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד", וביחד עם זה הרי שלש פעמים ביום מזכירים אותם בתפלת עלינו בכינויים הידועים. ודברי הרמב"ם האמורים הרי כמעט שנשכחו (מפני הצנזורה (?) וכיוצא בזה).
וכלל גדול בדיני ישראל, אשר אין ללמד זכות בענינים האמורים. והמתבונן בדברי ימי ישראל... הרי דוקא קנאות זו היא שעמדה לנו להיות נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם.
(ממכתב ניסן תשי"ט - לקו"ש טז עמ' 561)
אל מי רצים?
יהודים מסוימים, המצהירים על עצמם כמייצגי העם היהודי והדת היהודית, קיימו מפגש התרפסות עם האפיפיור, מפגש שהיה כרוך, אם לא בעבודה זרה ממש, לפחות באביזרייהו של עבודה זרה, כפי שהדבר מתבטא בגינונים הנדרשים מכל משתתף במעמד כזה.
למרבה הכאב, לא היתה ריצה משפילה כזו אל נציגו של "אותו האיש" לא מצד מוסלמים, לא מצד בודהיסטים, ואף לא מצד נוצרים המשתייכים לכיתות אחרות; רק המתיימרים לייצג את העם הנבחר הם שעשו צעד משפיל זה. זהו ביזיון של תורת ישראל ועם ישראל וחילול-השם גדול מאד.
מה שמצער עוד יותר - שלא נשמעה מחאה כנדרש מצד יהודים אחרים, ואם נשמעה מחאה כלשהי, היא נשמעה בקול ענות חלושה...
(משיחת ו' תשרי תשמ"ח - על פי רשימת השומעים בלבד)
היכן הגאון היהודי?
בימים האחרונים נסעה משלחת של רבנים לוותיקן כדי לדון בענינים העומדים על סדר היום. ומעשה שהיה - כך היה: הוותיקן הזמין גם משלחת של ערבים, אך אלו הסכימו לבוא רק בתנאי שלא יזמינו את היהודים. נציגי הוותיקן הודיעו על כך למשלחת היהודית, שהסכימה לבוא בחשאי, ללא פרסום (אלא שבא עיתונאי עז פנים וגילה את הסוד).
המשלחת היהודית ייצגה את "שלושת הזרמים" ביהדות, ולמרבה הצער - בראש המשלחת עמד דוקא רב אורתודוקסי. שאלתי אותו: כיצד הסכמתם לתנאי מחפיר ומביש בזה? היכן ה"גאון יעקב"...?
(משיחת שבט תשל"א - על פי רשימת השומעים בלבד)
מדיטציה טרנסנדנטלית
שיטת המדיטציה הקרויה "מדיטציה טרנסנדנטלית" ((Transcendental Meditation, או בשם המקוצר "טי עם", כפי שהיא נהוגה בארצות רבות, לרבות ארצות הברית - יש בה משום אביזרייהו של עבודה זרה, ובכמה דברים - עבודה זרה ממש (סממנים טקסיים מסוימים יש בהם משום עבודה זרה, וכן קיימים בה ערכים ורעיונות, שנשתלו בה על ידי מנהיגים שונים, המנוגדים לאמונה היהודית).
מי שזקוק לשיטה זו - חובתו להתייעץ קודם עם רב המכיר מקרוב מדיטציה זו, והוא יפסוק האם שיטה ספציפית זו נקייה מעבודה זרה והיא מותרת על פי ההלכה.
ברור שישנו ערך רפואי במדיטציה, ואנשים יכולים להיעזר בה על ידי שיטות כשירות. ואכן - רופאים רבים בשדה בריאות הנפש הצליחו לעזור לחולים על ידי מדיטציה נקייה מכל סממן של עבודה זרה. ברם, היות ששיטות אלו אינן ידועות, פונים אנשים לשיטות שיש בהן משום עבודה זרה.
טוב יעשו הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים וכל אלו העוסקים בשדה בריאות הנפש, אם יעשו מחקר נוסף כדי לברר בדיוק איך וכיצד לנצל את המדיטציה כמכשיר רפואי, ללא טקסים של עבודה זרה, לעזור לאלו הסובלים מלחץ ומתיחות נפשיים, ולדאוג ליישומו וביצועו בפועל של אמצעי זה. כך יופסק הנזק הנגרם לנוער הנבוך שלנו, ואף ליהודים שאינם צעירים, הנמשכים לתוך כתות אליליות כתוצאה מחיפוש תרופה ללחץ ומתיחות.
(משיחת י"ג תמוז תשל"ט - על פי רשימת השומעים בלבד)