אחד מגדולי הפוסקים של הדור הקודם היה רבי ישראל-מאיר מראדין, בעל ה'חפץ-חיים'. הוא דיבר וכתב ללא הרף על הצורך לצפות לגאולה ועל החובה לבקשה בתפילותינו.
פעם סיפר על הגאון ר' יוסף-בער סולובייצ'יק, רבה של בריסק, שכאשר באו אליו פרנסי העיר והזמינוהו לשבת על כיסא הרבנות, סירב בתחילה להפצרותיהם. קרא אחד הפרנסים: "רבי, עשרים וחמישה אלף יהודים מחכים לך, ואתה מסרב לבוא אליהם?!". התרגש הגאון ואמר לרבנית: "תני לי את מעילי ואת השטריימל. עשרים וחמישה אלף יהודים מחכים לי, איך אוכל להתמהמה?".
ואמר ה'חפץ-חיים': "הגאון מבריסק לא היה יכול להתמהמה, כששמע שעשרים וחמישה אלף יהודים מחכים לו. עכשיו תארו לעצמכם: לו ידע המשיח כי כל כלל ישראל מחכה באמת לבואו - האם לא היה מתאזר בחגורתו ומתעטף במעילו וממהר לבוא? אלא שלאסוננו אין אנו מצפים לו בכל לב ונפש".