איננו יודעים כיצד תבוא הגאולה וכיצד תהיה התגלותו של המשיח. אך בכל-זאת ניתנה לנו אפשרות לקבל כמה מושגים על הגאולה ומהלכיה. לנגד עינינו עומד מעין 'דגם' של הגאולה. זוהי גאולת מצרים. באין-ספור מקומות מדובר על הדמיון בין שתי הגאולות הללו, והדברים מתבססים בעיקר על הפסוק1: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
ה'שפת-אמת'2, למשל, מצביע על כך, שיש להפריד בין 'ביאת הגואל' לבין הגאולה עצמה. כשם שבמצרים הייתה בתחילה ביאת הגואל, כאשר משה רבנו בא לבני-ישראל ובישר להם על הגאולה, ורק לאחר משך זמן התקיימה הגאולה בפועל, כך, לדבריו, יכולה להיות גם הגאולה העתידה - בתחילה יבוא המשיח ויבשר לעם-ישראל שהגיע זמן הגאולה, אבל עדיין לא יראו את הגאולה עצמה, שכן זו תבוא בשלב מתקדם יותר.
משה בבית פרעה
הדמיון בין גאולת מצרים לגאולה העתידה איננו רק במהלכי הגאולה, אלא גם בדמותו של הגואל. במקומות רבים נעשית ההשוואה בין 'גואל ראשון' ל'גואל אחרון'. אצל שניהם יש תקופות של "נגלה ונכסה" וכו'. הקשר ביניהם הדוק כל-כך, עד שנאמר3: "משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון".
אחד הדברים המופלאים שמספרת התורה על משה רבנו הוא, שהוא נתגדל דווקא בבית פרעה. זהו פלא עצום: וכי לא היה מן הראוי שמשה רבנו, אדון כל הנביאים, גואלם של ישראל, יגדל בבית יהודי קדוש וטהור?! מדוע דווקא הוא היה צריך לגדול בבית פרעה, מרכזה של טומאת מצרים?
המדרש4 מציין זאת בלי להרחיב בהסבר: "בת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה", והוא מביא על כך את הפסוק שנאמר על חירם: "ואוציא אש מתוכך". בהמשך נאמר שכך יהיה גם עם המשיח: "ואף מלך המשיח, שעתיד ליפרע מאדום, יושב עמהם במדינה, שנאמר 'שם ירעה עגל ושם ירבץ'". כלומר, הן משה רבנו והן המלך המשיח צומחים מאותה מלכות שאותה הם אמורים להכות.
המהר"ל מפראג מסביר עניין זה בהרחבה רבה5. הוא קושר זאת עם הפסוק שנאמר על יעקב6: "וידו אוחזת בעקב עשיו", ומסביר, שהקדושה וה'קליפה' כרוכות זו בזו, עד שה'קליפה' עצמה היא זו שנותנת כוח לקדושה להעבירה מן העולם. הדבר דומה לפרי, "שכאשר הוא בלתי-נשלם, הוא בתוך הקליפה, עד שהפרי גדול ועומד על שלמותו, ואז, כאשר הפרי גדול, נפסדה הקליפה מכוח גידול הפרי".
"עתיד ליפרע מאדום"
משום כך היה צריך משה רבנו, גואלם של ישראל, לעבור תהליך של גידול דווקא בבית פרעה, שכן כך מתקיים בו "וידו אוחזת בעקב עשיו" - הוא תופס את מלכות מצרים ב'עקב' שלה, בנקודת שקיעתה. משם הוא צומח ומשם הוא יונק את הכוחות, שבסופו של דבר יאפשרו לו ליפרע ממנה.
אף המלך המשיח כך. מאחר שהוא זה שמביא את קיצה של מלכות אדום ומעביר את רוח הטומאה מן הארץ, עליו לעבור תהליך של "יושב עמהם במדינה". המדרש מביא על כך את הפסוק "שם ירעה עגל ושם ירבץ", ומבאר המהר"ל, ש'עגל' מתייחס למלך המשיח, "כאשר לא נמצא עדיין בשלמות מעלתו, כמו עגל שלא נשלם גידול שלו". ובתקופה זו נאמר עליו "שם ירעה", כלומר, משם הוא יונק כוחות. ולבסוף "וכילה סעיפיה" - הוא מכלה ומבטל את מלכות אדום ומעביר את רוח הטומאה מן הארץ.
ובסיום ביאורו אומר המהר"ל: "הדבר הזה מופלא מאוד למבינים... כי הוא עמוק מאוד".
(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)
___________
1) מיכה ז,טו.
2) בחידושיו על הש"ס, ראש-השנה יא.
3) שמות-רבה פרק ב,ד.
4) שם פרק א,לא.
5) בספרו גבורות ה' פרק יח, ועוד.
6) בראשית כה,כו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:30
זריחה: 6:33
