כשאומרים: "עם-ישראל" - למי, בעצם, מתכוונים?
איך השפה משתנה: פעם, כשרצו לדבר על הציבור בארץ, היו אומרים: "אזרחי ישראל". אחר- כך אמרו: "העם בישראל". בשנים האחרונות כבר אומרים פשוט: "עם- ישראל". וכך אנו שומעים אישים בכירים שמופיעים בכלי-התקשורת שלנו, כדי להעביר ל"עם-ישראל" מסר זה או אחר.
תאמרו: עניין של ניסוח ומינוח. אולי. אך בעומק הדברים, יש כאן ניסיון לצמצם את המושג 'עם-ישראל' ליהודים שחיים בארץ-ישראל בלבד. ההכרה שטיפטפה אט-אט לתודעת הציבור, שה'גולה' אינה עומדת להתחסל, לצערנו, ושרוב מניינו ובניינו של העם היהודי בימינו אינו חושב על עלייה לארץ - הצמיחה את התפיסה, ש'עם- ישראל' - הם היהודים שחיים בארץ, ואילו יהודי חו"ל - מה לנו ולהם.
בלי אינטרסים
ראייתה של יהדות חו"ל כמאגר-עלייה פוטנציאלי ותו-לא, היא אולי הסיבה העיקרית, שממשלת ישראל מצמצמת את פעילותה ביהדות התפוצות לשליחי-עלייה, וזונחת את החינוך היהודי ואת המאבק בהתבוללות ובאיבוד הזהות היהודית. על קרקע זו גם צומחות שאלות כמו: "למה לנו להתאמץ למען היתרי-יציאה ליהודי רוסיה, בעוד רובם אינם עולים לארץ?" - וזאת בניגוד לאחריות הכלל-יהודית המסורתית, שראתה חובה עליונה לעזור ליהודים הנמצאים במצוקה, מבלי לחשוב על אינטרסים כלשהם.
מי שמסמל בדורנו בצורה השלמה ביותר את האחריות לכלל-ישראל אינו איזשהו גוף רישמי- מימסדי. זו תנועת חב"ד, בדרך שסלל עבורה הרבי מליובאוויטש. הוא האיש שמסר את עצמו, ואת כל התנועה החסידית שהוא עומד בראשה, למען המשך קיומו של העם היהודי.
בעיני הרבי - העם היהודי כולל גם את היהודי הנידח אי-שם בפרו, בדרום- אפריקה, או בפאקיסטאן. ואם יש יהודי בקצה העולם שאפשר לקרבו ליהדותו ולהשיבו לצור-מחצבתו - יש לעשות כל מאמץ ולהגיע אליו. וכדי להגיע אליו, נדרש זוג חב"די צעיר לעזוב את הסביבה שבה נולד וגדל ולעבור להתגורר סמוך לאותו יהודי, כדי להחזירו לשורשיו. אלה השליחים המפורסמים של חב"ד.
אפשר, כמובן, לשאול, למה דווקא הרבי מליובאוויטש היה זה שצריך לדאוג למצה- שמורה ליהודי בהולנד; להרצאה ביהדות לסטודנט יהודי בצרפת; למזון כשר עבור יהודים בהונג- קונג; למקווה-טהרה בטסמניה שבאוסטרליה; למזוזה כשרה למשפחה יהודייה בספרד; ולספרי- יהדות ותשמישי-קדושה ליהודים שמאחורי מסך-הברזל. אך זה התפקיד שהוא נטל על עצמו והעמיס על חסידיו, מתוך ראייה נכונה של הבעיות האמיתיות בדורנו.
היהדות והעלייה
הרבי לא היה מוכן לוותר על שום יהודי, אפילו הוא כבר חצי מתבולל. הוא האמין שאפשר להצילו, והוא הוכיח שאפשר להצילו ולהחזירו אל חיק עמו. כאן בארץ שאלו בקלות רבה: "למה הרבי אינו עולה לארץ?". אך עובדה היא, שהיהודי הזה פעל 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה כדי להציל יהודים מטמיעה ומהתבוללות. מי שיודע זאת מבין, שהרבי ראה ביהדות התפוצות את החזית האמיתית של הקיום היהודי בימינו, והוא כפה על עצמו להימצא בחזית, במקום שבו נטוש הקרב.
ולאמיתו של דבר, הדאגה לחינוך יהודי ולהגברת הקשר עם המסורת - אלה הוכיחו את עצמם גם כאמצעים היעילים ביותר להגברת העלייה לארץ. עובדה היא, שהעלייה גואה מאותם מקומות שבהם יש פעילות ערה של הפצת יהדות וחינוך יהודי, והיא אפסית מהמקומות שבהם אולי מדברים במלים גדולות על עלייה ועל ציונות, ומעט מאוד על יהדות. עם המציאות אי- אפשר להתווכח! |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
