על שמחת בית-השואבה בבית-המקדש מסופר במשנה ובגמרא, שבעזרה היו תלויות מנורות של זהב, ובחורים, מפרחי הכהונה, היו נושאים כדי שמן כבדים (כל אחד ואחד נשא כד של שלושים לוג), והיו עולים על סולמות זקופים ומדליקים את המנורות. אור המנורות האיר בעוצמה כה עזה, עד שכל החצרות בירושלים הוארו, ועד ש"אישה הייתה בוררת חיטים לאור של בית-השואבה".
סיפור זה נושא בקרבו הוראה לדורות. הרמב"ם אומר, שכל מי ש"נדבה רוחו אותו... להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו", הוא בבחינת כוהן. עבודתם של פרחי הכהונה היא בעצם עבודתו של כל יהודי - להדליק 'מנורות' שיאירו את בתי ישראל באור התורה והמצווה, ועד שאפילו פעולות של חולין ('ברירת חיטים') יהיו מוארות באור התורה.
סולמות זקופים
חובה זו מוטלת ביתר שאת על הצעירים, כשם שבזמן בית-המקדש היו בחורי הכוהנים, פרחי הכהונה, מדליקים את המנורות בבית-המקדש.
הגמרא מספרת, שגבורתם של הבחורים, פרחי הכהונה, הייתה גדולה מגבורתו של הגיבור שבכוהנים. אמנם הוא היה יכול לשאת משקל רב של בשר הקרבנות אל המזבח, אבל העלייה אל המזבח היא בכבש משופע, ולכן היא קלה יותר, ואילו פרחי הכהונה העלו משקל של שלושים לוג בסולמות זקופים אל המנורות הגבוהות.
מלחמה כבדה
המשמעות הרוחנית של הדברים היא, שהצעירים, 'פרחי הכהונה', נדרשים לגלות גבורה יתרה. הם עדיין לא זיככו לגמרי את גופם ונפשם הבהמית, ויש להם שייכות לעניינים גשמיים, ולפעמים אפילו לעניינים חומריים, ולכן הם עומדים במלחמה כבדה ומתמדת עם יצרם.
אולם הקב"ה אינו מטיל על האדם משימה שאין הוא יכול לבצע, ולכן עצם העובדה שהצעירים נדרשים למלחמה קשה יותר, מעידה, שניתנו להם הכוחות לעמוד בה ולהצליח בה. הקב"ה נותן להם כוחות מיוחדים שיוכלו לגלות את הגבורה היתרה.
עלייה תלולה
רמז נוסף טמון בכך שפרחי הכהונה עלו בסולמות זקופים. עלייה בכבש משופע מסמלת עלייה מתונה והדרגתית, ואילו עלייה בסולם זקוף משמעותה - עלייה תלולה וגבוהה, שבה עולים בכל שלב לדרגה חדשה לגמרי.
זה הכוח שניתן לצעירים - לעלות מחיל אל חיל ולנצל כל רגע ורגע לעבודה הגדולה של 'הדלקת המנורות' - הארת הסביבה כולה באור התורה והמצוות. וגם כשהם עושים היום את עבודתם בשלמות, אין הם מסתפקים בכך, ומוסיפים לעלות ב'סולם זקוף', כדי שמחר יעלו לדרגה גבוהה לאין-ערוך. והקב"ה ייתן את שכרם, שיהיה אור בכל ענייניהם, הרוחניים והגשמיים.
(מתוך 'שלחן שבת' 'שיחת השבוע' 719, מאת הרבי מליובאוויטש, מעובד עפ"י 'לקוטי שיחות' כרך ד, עמ' 1365) |