חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:40 זריחה: 6:11 ז' בכסליו התשע"ט, 15/11/18
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מה יהיה כשיגמרו הכבשים?

מפעם לפעם היה הזאב מגיע ותובע את טרפו. בינתיים השמין מאוד, ונראה גדול ומאיים. הוא כבר לא הסתפק בכבש אחד, אלא דרש שני כבשים לארוחה.
מאמרים נוספים בנושא
הבהרה:
הרבי חזה את האסון והתריע
מה יהיה כשיגמרו הכבשים?
ה'התנתקות' – תמריץ אדיר לטרור
לא לפתוח את הארץ לפני האוייב
מה משלמים ומה מקבלים?
התנתקות גוררת התנתקות
אוסלו במהדורה שנייה
אפשר לטעות, קשה להטעות
תרגילים עכשיו ו'אחרינו המבול'
ציות לחוק - ערך עליון?
למה לתמוך, תנו סיבה
המאבק להגנת האמונה
ישועת ה' כהרף-עין
הקרב על ירושלים לא תם

מעשה בזאב

רועה צאן הוביל את עדרו בין ההרים. יום אחד הופיע מולו זאב כחוש ועלוב. רצה הרועה להכותו ולהרגו, אך הזאב התחנן: "למה לנו להילחם זה בזה? הלוא תראה כמה רזה אני. תן לי טלה קטן ואפרד ממך לשלום".

הסכים הרועה ומסר לזאב טלה, וזה טרפו והסתלק.

כעבור כמה ימים הופיע שוב הזאב והציע לרועה לחזור על העסקה: "תן לי עוד טלה, ואלך לי לדרכי".

הרועה, שהיה שוחר שלום, הסכים גם הפעם. נפרד מטלה נוסף והזאב טרף גם אותו בשמחה.

כשחזר הזאב בפעם השלישית, כבר נראה בריא וגדול יותר. "הפעם לא אוכל להסתפק בטלה קטן, אני זקוק לכבשה גדולה", אמר. "אבל מה אכפת לך, תן לי כבשה אחת והשלום ישכון בינינו".

הרועה התמים נתן לו כבשה, ובלבד שיהיה שלום.

כך עברו הימים. מפעם לפעם היה הזאב מגיע ותובע את טרפו. בינתיים השמין מאוד, ונראה גדול ומאיים. הוא כבר לא הסתפק בכבש אחד, אלא דרש שני כבשים לארוחה. אבל מה הם שני כבשים תמורת שלום?

לבסוף לא נותרו לרועה כבשים. את כל העדר טרף הזאב. "אין לי עוד כבשים", אמר הרועה, "אין לי מה לתת לך".

הזאב חשף את שיניו המאיימות ואמר: "אם כך, אטרוף אותך".

האומנם אגדה לילדים?

התהליך המדיני מזין את הטרור

סיפור הזאב והכבשים אינו אגדה לילדים. זה תיאור מדוייק של 'תהליך השלום' שהכנסנו את עצמנו אליו. בהבדל אחד: כאן לא נטרפים כבשים, אלא נטבחים יהודים, אנשים נשים וילדים.

הערבים שהתגוררו בארץ-ישראל מעולם לא היו עם או 'לאום'. המושג 'עם פלסטיני' הוא פיקצייה, שנולדה למטרה אחת בלבד – להרוס את מדינת היהודים. כאשר הערבים הללו חיו תחת שלטון ירדני או מצרי, לא עלה על דעתם לתבוע 'הגדרה עצמית'.

גם אחרי שחרור יהודה ושומרון וחבל עזה, במלחמת ששת הימים, לא היו לערביי האזורים הללו תביעות לאומיות. הם רצו דבר אחד – לחיות בשקט, לעבוד ולהתפרנס בכבוד. ובאמת היה שקט. הם חיו בשלווה וגם אנחנו חיינו עמם בשלום. רבבות מהם עבדו בכל רחבי הארץ, ואיש לא חשש שהפועלים הללו יהפכו למרצחים ולפצצות חיות.

ההידרדרות התחילה כאשר 'נשמות טובות' התחילו לחפש 'פתרון'. כך נולד רעיון האוטונומיה. הכוונה הייתה להעניק להם אוטונומיה מוגבלת ביותר, אבל מכאן התחילו התביעות הערביות להרקיע שחקים. מאז, ככל שאנו מוותרים ונסוגים יותר, תוקפנותם נעשית קשה ומסוכנת שבעתיים.

מאז ועד היום זה שם המשחק – אנחנו מוותרים, נסוגים, קונים זמן-מה של שקט, ובינתיים אויבינו נערכים לעימות הבא, שתמיד יהיה כואב ורצחני יותר.

כך נראה התהליך המדיני במקביל לתהליך הטרור:

התקופה

התהליך

התוצאה

1967-1982

אין תהליך מדיני

שקט, שלווה וביטחון. פיגועי טרור יחידים.

1982-1991

נפתח המשא-ומתן על האוטונומיה

ה'אינתיפאדה' הראשונה. למעלה מ-100 קרבנות.

1991-1992

ועידת מדריד, שיחות עקיפות עם אש"ף

גל סכינאות. כ-20 קרבנות.

1993-2000

הסכמי אוסלו, נסיגה ישראלית

גאות עצומה בפיגועי הטרור. גל פיגועי התאבדות באוטובוסים. כ-300 קרבנות.

2000 והלאה

ועידת קמפ-דייוויד 2000, נכונות לוויתורים בירושלים

מרחץ-דמים שלא היה כמותו. למעלה מ-1000 קרבנות, רבבות פצועים.

 

זאת האמת – התהליך המדיני הוא המזין את הטרור. ככל שאנו נסוגים ומוותרים, מתעצמת תשתית הטרור וגוברים הפיגועים הרצחניים נגד יהודים. מחיר פרקי-הזמן של הרגיעה מתברר בהמשך כיקר ומחריד.

מתוך עלון הסברה בהוצאת "המטה לשלום העם והארץ (ע"ר)"


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)