מאמרים נוספים בנושא
	אהבת ישראל
	חינוך
	תורה
	תפילין
	מזוזה
	צדקה
	בית מלא ספרים
	נרות שבת-קודש
	כשרות המזון
	טהרת המשפחה
	אות אישית בספר התורה

"אם שמרתם נרות של שבת - אני מראה לכם נרות של ציון" (ילקוט שמעוני, בהעלותך)

כשחשוך, מדליקים נר קטן והחושך בורח מאליו. כאשר החושך מכסה ארץ והכל מתמרמרים על החשיכה הרוחנית הגואה בתקופתנו - יש להדליק את הנר הקטן שבכוחו להבריח חושך זה.

והנר הקטן הזה אכן קיים. הוא נמצא קרוב מאוד. הוא מופקד בידיה של האשה היהודיה.

נרות השבת והחג הם קרן האור שמאירה ומחממת זה דורות רבים את הבית היהודי. אותן שלהבות קטנות מקרינות סביבן אור יהודי וקדושה עתיקת-יומין שבכוחן להחיות את נשמותינו בתקופה דלת-אור זו.

בנרות הללו אצורה עוצמה רוחנית מופלאה. הם מאירים את הנפש, את הבית, את השבתות ואת החגים. הכל מתחיל לקרון, להיראות אחרת. הם מכניסים עמם אוירה של קדושה, מיסתורין, הוד. מסלקים את האפרוריות של ימי החול ומעניקים ייחוד לכל חפץ ולכל פעולה של השבת ושל החג.

כוחם של השבתות והחגים נובע לא במעט הודות לנרות אלה. כשהאשה היהודיה מדליקה את הנרות, היא עוברת בבת-אחת מעולם החולין לעולם הקדושה. ברגע אחד נעצרת המולת חיי היום-יום ונכנסת השבת.

שעת הדלקת הנרות היא גם שעת רצון. הקב"ה קרוב יותר באותה שעה וקל יותר לבקש ממנו את כל הנצרך. לכן נהגו נשות ובנות ישראל לבקש ברגע יקר זה את כל משאלות ליבן.

לכל מצווה יש את החשיבות שלה. כל מצווה היא דבר הבורא ולכן אנו מקיימים אותה בשמחה ובעונג. אולם העונג והשמחה כפולים ומכופלים כשמדובר במצווה כה נאה כמצוות הדלקת הנרות: המצווה המאירה, המאירה את הבית כפשוטו.

משום כך חשוב מאד שכל אשה ובת יהודיה תדליק נרות מידי ערב שבת וחג. ילדה מתחילה להדליק נרות מגיל רך ביותר ולפחות מגיל שלוש. היא מדליקה נר אחד ולאחר הנישואין - שני נרות.

חשוב מאד להקפיד על זמני הדלקת הנרות. הדלקה באיחור - היא חסרת כל ערך וכשעושים כך - במקום מצווה עושים את היפוכה. זמני הדלקת הנרות מתפרסמים בעיתונים ובמקומות שונים וניתן להשיג בקלות את לוח הזמנים למשך השנה כולה.

(כדאי להבהיר כאן, כי גם אם למרבה הצער אין אותה אשה או בת מקפידה על שמירת השבת, ואפילו אם מיד לאחר הדלקת הנרות היא מחללת, חלילה, את השבת - אין הדבר צריך למנעה מלהדליק נרות שבת. כל מצוה עומדת בפני עצמה, והדלקת הנרות היא מצוה גם אם לאחר מכן אין השבת נשמרת. אדרבה - יתכן שדוקא הדלקת הנרות תביא בעקבותיה את ההכרה בצורך ובאושר הגדול שבשמירת השבת).

נשות ובנות ישראל - הדליקו את האור!

מהלכות הדלקת הנרות

§         ישנו מנהג יפה לתרום לצדקה לפני הדלקת הנרות.

§         מצות הדלקת נרות שבת-קודש ניתנה לאשה בשל היותה עקרת-הבית והאחראית על אופיו.

§         תחילה מדליקה הבת ואחריה האם.

§         גם גבר בודד חייב להדליק נרות שבת וחג.

§         רצוי להעמיד את הנרות על השולחן שעליו סועדים את סעודת השבת.

§         כשחל חג בערב-שבת - אין להציג גפרור וכדומה כדי להדליק נרות יש להדליקם רק על-ידי העברה מאש שבוערת כבר, משום שאין ליצור אש חדשה בחג. אם אין אש שבוערת כבר - אין להדליק את הנרות.

§         כשהשבת חלה בערב-חג - מדליקים את נרות החג רק לאחר צאת השבת, ורק באמצעות אש בוערת מלפני השבת.

§         מדליקים את הנרות, מכסים את העיניים בכפות הידיים ומברכים את ברכת הדלקת הנרות

ברכות הדלקת נרות שבת וחג:

ערב שבת:

"ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להדליק נר של שבת קדש".

בערב חג:

"ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להדליק נר של יום טוב". וכן ברכת שהחיינו (ראה בהמשך)

בערב שבת שהוא גם ערב חג:

"ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להדליק נר של שבת ושל יום טוב". וכן ברכת שהחיינו (ראה בהמשך)

בערב ראש-השנה ובערב יום ב' של ראש-השנה:

"ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להדליק נר יום הזכרון". וכן ברכת שהחיינו (ראה בהמשך)

בערב שבת שהוא גם ערב ראש-השנה:

"ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להדליק נר של שבת ושל יום הזכרון". וכן ברכת שהחיינו (ראה בהמשך)

בערב יום-הכיפורים:

"ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להדליק נר של יום הכפורים". וכן ברכת שהחיינו (ראה בהמשך)

בערב שבת שהוא גם ערב יום-הכיפורים:

"ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להדליק נר של שבת ושל יום הכפורים". וכן ברכת שהחיינו (ראה בהמשך)

ברכת שהחיינו שאומרים בהדלקת הנרות בערבי חגים:

"ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה".